וירד שלג

השלג התחיל. לא הרבה, לא חזק, אבל התחיל. אני קם בבוקר להוציא את הכלבה והפתיתים מכים בפנים. יש משהו מאוד מתעתע בפתיתי שלג. הם נופלים לאט, באיטיות, כמו נוצות, כמו חלום. כמעט מלטפים, כמעט מחבקים. אבל כשהם נוחתים על הפנים, על הגוף, על הבגדים, המסכת נמסה במשב קל ותוך רגע מתגלה התוכן האמיתי שלהם. הפתיתים נמסים להופכים למים, טיפות, גשם בהילוך איטי. רטוב, לח, מרטיב, קר. גשם מקסים בתוך הפנים, מים על הבגדים בצורת גבישים יפיפיים. רטיבות וקור בצבע לבן בוהק.
השלג התחיל, לא חזק, חלש. והעיר מעבירה הילוך. עד שעות הבוקר המאוחרות כבר אין שכבה לבנה, הגבישים נמסו להם לשלוליות, המים זרמו לצינורות הניקוז. השלג עדיין נופל, לפעמים חלש, לפעמים חזק, אבל עדיין רטוב כשהוא מכה בפנים.
בוקר טוב אדמונטון.
עיר של שמונה חודשי חורף. 'זה עדיין חם' מודיעים לי התושבים. והאמת, אני מבין אותם, אפילו מסכים איתם. הטלביזיה מכוונת לערוץ מזג האויר, אחד הערוצים הכי פופולאריים פה. הדיווח היומי מדבר על טמפרטורה נוכחית של מינוס 5 מעלות. גרף צבעוני מראה איך הטמפרטורות יתחממו במהלך היום עד לשיא של 5 מעלות סביבות 2 בצהריים. אני צריך לצאת החוצה לסידורים. אין רכב.
השלג מכה בפנים. אני מכוסה היטב. חמים לי. יש לי חולצה תרמית, חולצה רגילה, סוודר ומעיל. יש פה שיטה הנקראת 'שיטת השכבות'. אשתי והמוכר בחנות לביגוד אקסטרים מנסים להסביר לי את השיטה. יש עד 4 שכבות. הקרובה ביותר לגוף היא התרמית, אח"כ חולצה, סוודר עבה/פליז ומעיל. שימוש מושכל בשכבות יחזיק אותך בטמפרטורות המינימום השנתיות של מינוס 30/40. עבור טמפרטורות חמות יותר משתמשים בפחות שכבות, מוותרים על הפליז, מחליפים מעיל עבה במעיל דק, הולכים ומתפשטים. אבל עכשיו אנחנו הולכים בכיוון ההפוך. אני מפריז. על ההימלאיה טיפסתי עם פחות, אבל עכשיו אני מבזה את שיטת השכבות. אני לובש מעיל סקי חמים ונעים בעוד כולם לובשים מעיל דק, או רק סוודר פליז. אני זוכה למבטים ברחוב השמורים למהגר המשוגע מהמזרח התיכון. לא אכפת לי. אני סוגר את הכובע של המעיל ואת הכנפיים של הכובע על האף, מתכווץ בתוך השכבות. בפנים חם לי. חוץ מהפרצוף החשוף שעדיין סופג את טיפות השלג.
'וזה עוד נחשב עדיין כחם' אני מסביר לפקידה בחיוך אירוני, והיא מהנהנת בהסכמה. ושנינו צוחקים על האירוניה. אבל שנינו יודעים שזה נכון. הקור נסבל. למעשה, מתרגלים אליו. בתוך השכבות חם לי, חם יותר מדי, היום מתקדם במהלך הגרף והמדחום עבר את קו האפס, אני פותח את המעיל, לאוורר קצת.
'זה קור יבש' מסבירה האישה. 'הרבה יותר נסבל מחורף ישראלי'. וזה נכון. יבש פה, הידיים מתקלפות, אני מקבל זרם של חשמל סטטי מכל מה שאני נוגע בו, אבל יש משהו יותר נסבל בטמפרטורות האלו מאשר ממקביליהן הישראליות. המדחום עבר הגירה, ובדרך העלה משקל. צלזיוס על סטרואידים.
יש שיטה בעיר הזאת. כמו בערים אחרות בקנדה, רוב הבניינים במרכז העיר הוקמו כך שהקומות התחתונות שלהן מכילות מין קניון קטן. בין בניין אחד לשני הוקמו מעברים. חלקם מעל לקרקע, חלקם מתחת. כך נוצר מין קניון ענק, שמתפרס על מרכז העיר. עולה יורד, מחובר ל 3 תחנות של הרכבת התחתית. אפשר להעלם בצד אחד של מרכז העיר ולצאת בצידו האחר. ובפנים החימום עובד, עובד טוב, טוב מאוד, אני מוריד מעיל, מוריד סוודר. עד הרגע בו צריך לצאת החוצה. פרוטוקול התלבשות והתפשטות במעברים בין העולמות, פה בפנים האקלים נקבע במדויק. אני מרגיש כמו עגבנייה שיובאה לאקלים זר והושמה בחממה כדי לדמות את ביתה. אני לא אוהב עגבניות.
שוב בחוץ, עכשיו חמים, הגענו לשיא של הגרף, חמש מעלות ואני מזיע. השלג הפסיק. המעיל מקופל על הידיים. אני עולה על אוטובוס מחומם. לעיר יש שיטה משלה, כזאת שפותחה במהלך שנים של ניסיון. האוטובוסים מגיעים כל כמה דקות ועוצרים בכל גוש בניינים. כך לא צריך ללכת הרבה בקור כדי להגיע לתחנה הקרובה. התחנות מקורות וסגורות. כשקר וגשום, אנשים מתכווצים בפנים.
עכשיו ברכבת תחתית, חם, נעים, מתחת לאדמה. באיזו עיר אני? טורונטו, ניו יורק, כולכתה? לא, רק באדמונטון אתה יכול לעלות על הרכבת בלי להציג או להעביר כרטיס. אבל זה כבר נושא אחר.
אני מגיע לעוד יעד, השלג התחזק, המעיל חוזר. שכבה לבנה חדשה נוצרת, אבל במהרה היא נמסה לבוץ, ההיה זה או שמא רק חלום? הפנים עדיין נרטבות מגבישים. כל כך יפים בבודדים.
חזרנו הביתה. מבער גז בוער במרתף, מריץ אויר חם דרך הקירות לכל פינות הבית. יש פה שיטה שפותחה במהלך השנים. תנורי גז בצורה של אח עם עצים מדומים מוסיפים חימום נוסף. חלונות כפולים מבודדים את הקור מבחוץ. קור? זה עדיין חם, חכה שזה יגיע למינוס 20, 30, 40. והאמת? הם צודקים. זה בסה"כ קור יבש, נסבל מאוד. איזה משוגע אני שיצאתי עם מעיל סקי. מעיל דק או פליז היו מספקים. אני מחליף לחולצה דקה ופותח את ערוץ מזג האויר, האם גם מחר ירד שלג? אני כבר מתגעגע לשכבה הלבנה.