רכישת הפילגש
'ברוך הבא', אומר לי הקריין הדמיוני. 'ברוך הבא לעולם העסקים החדש שלך. אתה מוזמן להצטייד בציוד ההכרחי, המדים שלך לעולם החדש. מדים אלו לא ניתנים לרכישה בריקושט, הבקו"ם שלך הוא בקניונים, והעלות – עליך'.
כמו כל עובד בעולם העסקי/מקצועי, גם אני מחויב להיכנס לתלם ולהשתלב בסטנדרטים המקומיים, וכמו כל עובד, רק עם קולר שונה, להצטייד במדי העבודה שלי – החליפה. החליפה היא פה חלק מהחיים. כולם מחויבים אליה. לא ניתן ללכת לראיון עבודה או לפגישה ללא חליפה יפה ומסודרת, ובחלק גדול מהעבודות גם נדרשים ללבוש אותה כל יום, כל היום. היא תהיה הפילגש החדשה שלי. איתי כל היום, מלווה אותי, עוטפת אותי, מגינה עלי ובאותה עת כולאת אותי. מציגה אותי, מבהירה עלי דברים שלא אוכל להגיד במילים. פותחת דלתות ומעלימה נסתרות. אבל אם יש דבר אחד שהיא לא אמורה להיות, מבהיר לי ללא ספק המוכר בחנות החליפות – זה נוחה.
'זה למה גברים שונאים חליפות' מבהירה לי אשתי, שמתמוגגת לרגל האפשרות לראות אותי מעונב ומחויט במחיר הצנוע של אויר לנשימה (טוב, נו, מי צריך באמת לנשום? סתם פעולה מיותרת). אני מהרהר וחושב שזו דרכה של החברה לאזן את עצמה. שנים נשים סבלו מסטנדרטים מכאיבים של אופנה. אז כדי לאזן קצת את הסבל הקולקטיבי המציאו לגברים את החליפה, שגם הם יסבלו קצת, למה לא?
אז מה רע בזה? אז זהו, ששום דבר באמת. וזה התעתוע ההרסני של הפילגש. היא לא באמת מכאיבה, לא באמת מפריעה. וכשאת עומד והולך, לא באמת לוחצת. אבל משהו בה פשוט לא מרגיש נוח כמו הג'ינס והטישרט שהייתי זורק על עצמי בבוקר לפני הנסיעה לעבודה בישראל. והתגלית הזאת – שאתה לובש משהו שלא נועד לנוחות, אלא למראה, קופצת עליך מחדש ברגעים שאתה הכי לא מצפה להם, כשאתה מנסה לעשות פעולות חריגות ובלתי שגרתיות כמו להרים ידיים, או לשבת, או לקפל ידיים. ואתה יודע. אתה יודע שיש חליפות יותר טובות, יותר נוחות, יותר מחויטות, רק שהן גם עולות יותר. וכאן אתה נכנס כבר לעולם חדש. כי הרבה דברים אפשר להגיד על חליפה טובה, אבל זולה (במונחים ישראלים) ופשוטה לבחירה היא לא.
צריך להבהיר – לא מדובר כאן על החליפה הכחולה שנראית קולית שקנית לחתונה/בר מצווה של קרוב המשפחה. הזאת שאתה מצטלם בה נורא יפה. ולא מדובר פה על ז'קט או מקטורן שזורקים על החולצה המכופתרת מזארה עם המכנסיים המגוהצות מהארון. לא, גבירותיי ורבותי, הדקו חזק והיטב את חגורות הבטיחות, ושמרו את הידיים בתוך הקרון, אנו נכנסים לעולם חדש ומופלא – עולם רכישת החליפות.
אז מה אתה רוצה? מה מתאים לך? מה אתה צריך? כי כשתכנס לחנות ותראה קולבים על קולבים של בגדים בשלל גווני הכהה, לרגע, אבל רק לרגע, תתפתה לחשוב שיש דמיון רב ביניהם. אבל אל תיפול למלכודת זו ידידי, לא, כי יש לך לבחור ולהחליט, לנווט בעולם הפילגשות. איזה צבע תרצה? שחור, פחם, כחול צי, אפור? איזה עומק וסגנון? פסים או חלק? מאיזה חומר? צמר, טוויד, פלנל, טרופי, צמר מעובד, כותנה, פשתן? איזו גזרה – בריטית, אירופאית, משולבת, אמריקאית? איזה צווארון – צר, מכופתר, רחב, סטנדרטי? כמה חמצן אתה צריך במשך היום? והכפתורים - שניים או שלושה? עם חריץ מאחור, שני חריצים, או ללא? עד כמה צמוד המותניים? עד כמה הכתפיים? חושב שאתה יודע? חה! תחשוב שוב. כי יש עקרונות וסטנדרטים שצריך לדעת. האם אתה יכול לשבת ולהרים ידיים ל 90 מעלות? עד כמה הכתפיות זזות כשאתה מרים ידיים? איך הזרימה על המותניים? לאילו אירועים תלך עם החליפה? את מי תפגוש? איך אתה רוצה להציג את עצמך? מה תרצה שהחליפה תאמר עליך?
חושב שמצאת חליפה? יופי, תתחדש. רגע, מה אתה יושב? עכשיו הסיפור רק מתחיל. צריך להתאים את החליפה אל הגוף שלך. ללכת לחייט מומחה כדי להצר פה, להרים שם, להדק את זה ולהגניב כאן. רגע, לאן אתה הולך, רק התחלנו. צריך לבחור חולצה, בעצם – שתיים, לא - שלוש, ועם כל חולצה – גם עניבה. כי עניבה חייבת להשלים את החולצה עליה היא נלבשת – חולצה צעקנית עם עניבה שקטה ולהפך. הצבעים צריכים להיות משלימים ולא תואמים. התבנית של העניבה צריכה להתאים לסגנון של החליפה. ולא, אין כזה דבר עניבה עם תבנית חלקה. למה שמשהו פה יהיה על תקן הפשטות?
רגע, ומה עם גרביים? קח שישה. וחגורה? הרי הכל פה חלק מהחליפה.
אז בין לבין, ולאחר ביקור בכמה חנויות, ומדידות, וניסיונות, והמון מחקר באינטרנט ותשאולים של אנשים, והמון התאמות, מצאנו לבסוף את הסט הקומפלט שיהיה לו את העונג למנוע מחמצן להגיע למוח שלי בזמן ראיונות העבודה ו(אולי? כנראה?) העבודה שלי. והכל במחיר מבצע ששקול למחשב נייד זול.
אבל בסוף היום, אחרי שסחטתי את כל טיפות הציניות מהארוע, אני מסתכל בחנות במראה, הולך, מכפתר, פותח, מכפתר שוב, מסתובב.
אלוהים, אני חושב, הרגע הפכתי למישהו מבוגר.
אבל מה, אני מסתכל שוב, לאמר את האמת, בחליפה אני נראה, אבל מה זה טוב.
טוב נו, נשמתי מספיק בחיים שלי, לא?
ואשתי - מחייכת.
1 Comments:
משעשע מאד, תתחדש, ומקווה שזו החדשה תביא לך הרבה כמותה וגם יותר מספקות..
אמא
הוסף רשומת תגובה
<< Home